<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים רי"ט—רכ"א</h1>
<h2>דף קנג.</h2>
מי שהחשיך לו בדרך ולא היה עמו עכו"ם שיתן לו כיסו והיתה עמו בהמה נותן כיסו עליה כשהיא מהלכת וכשתרצה לעמוד נוטלו מעליה כדי שלא תהא לה לא עקירה ולא הנחה ולא ינהיג אותה אפי' בקול כל זמן דכיס עליה והרשב"א ז"ל דחה סברא זו מדאמרינן כל שבחברו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה ועוד מדלא יהיב עלה עד דאזלה לאו מחמר הוא. לא היה עמו אחד מכל אלה מוליכה פחות פחות מד' אמות וכתב הרשב"א ז"ל ואפילו יש שם מעות בתוך כיסו כי טלטול כיס עם מעות אינו אסור אלא מדבריהם ובמקום הפסד כזה התירו. וכן מי ששכח והוציא כיסו בשבת מוליכ' פחות פחות מד"א וכן אם היה ממונו בשדה ומתירא מפני לסטים וכל טלטול פחות מד' אמות מותר אפי' לכתחלה וכן הביא ז"ל בשם רבו ז"ל וכן נמי פסקו בתוספות. והראב"ד ז"ל אוסר לכתחלה והטעם דבין ד' לפחות מד' טעו אנשי ולא התירו אלא במקום הדחק כגון בא בדרך וכיסו עמו או מוצא תפלין ודומיהן עכ"ל. והב' התרומה ז"ל כתב שאם בא בדרך וירא מפני לסטים שלא יוליך כיסו וחבילתו פחות פחות מד"א אלא יניחנה על כתיפו וירוץ ולא יעמוד כלל במקום א' וכשיהיה בפתח ביתו ישליך הכל בפנים כלאחר יד והוא שיזרוק מכתיפו לאחוריו. והרשב"א ז"ל כתב בד"א במשוי שמתוך כבדו זוכר ולא יבא לידי עקיר' והנח' אבל בכיסו לא יעשה כן שמא ישכח ויעשה עקירה והנחה. וכתב הבעל התרומה ז"ל וכן אם יש לו מעות או כסף וזהב ומתירא שלא יקחם מושל העיר או אנס אחר שמותר להצניען באיזה מקום שירצה בר"הי אבל לא יעשה כן מפני הדליקה אם לא ע"י דבר אחר אם היא בביתו גזרה שמא יכבה כמו שכתוב למעלה בדין דליקה והרמב"ן והרשב"א ז"ל אוסרין טלטול בתוך ביתו מחמת גנבים או ליסטי' וכיוצא בהן ואם עשה אינו בא לידי חיוב של תורה. ומי ששכח כיסו בשדה או בדרך דינו כמי שהחשיך עכ"ל. וכן אם היתה מציאה אע"פי שיש עמו עכו"ם מוליכה פחות פחות מד"א לפי שאינו בטוח באמונתו. ואם לא נתיר להוליכה פחות פחות מד"א יבא ויוליכנה ד' אמות בר"הר כי לא ירצה לתת אותה לעכו"ם לפי שימינו ימין שקר. וכתב הר"ש ז"ל שצריך לישב על פחות מד' אמות אבל בעמידה אסור ואם עוש' כן מחלל שבת הוא.
